שאלות ותשובות

שן חלבית שלא נושרת הנה תופעה שכיחה למדי באוכלוסייה יהודית בישראל. ניידות של השן יכולה לנבוע ממספר גורמים כמו עששת, שבר הכותרת או השורשים וגם ספיגה של השורשים, זו שן חלשה שאמורה לתפקד בחלל הפה כ10 שנים ואצלך היא כבר מתפקדת למעלה מ 20 שנים!!!
צריך לבדוק מה היחס בין השן הקבועה לחלבית מבחינת המיקום בעצם, לבדוק אם ניתן להשתמש על ידי הבקעה אורטודנטית למשל בשן הקבועה . לחלופין לבדוק אפשרות להתקין שתל או שחזור אחר במידה והשן החלבית אינה ברת שיקום.

בדרך כלל שינוי פתאומי בגוון השן נובע מנמק בשן, כלומר השן מאבדת את החיות שלה. מוך השן המצוי בחלל בתוך כל שן מכיל כלי דם ועצבים וברגע שאלו נפגעים הדבר משפיע על גוון השן כולה. נמק בשן יכול לנבוע מחבלה בשן, לעיתים אפילו חבלה שארעה לפני שנים, מעששת עמוקה או גירוי תמידי אחר.
מצבים אלו מחייבים טיפול במוך השן הקרוי טיפול שורש. לאחר ביצוע טיפול השורש ניתן להלבין את השן באמצעים שונים ולהחזיר את הגוון המקורי לשן.

כאב בשן מרמז על בעיה. לעיתים ניתן לטפל בבעיה ולעיתים מספיק לעקוב אחרי ההתפתחות שלה, אך כאב הוא סימפטום שמחייב אבחנה. בוודאי כאב שנמשך במשך חצי שנה. לא תמיד קל לאבחן את הבעיה באמצעים המצויים בידנו. יש לבדוק מה מעורר את הכאב, איזה סוג כאב זה, מה משך הכאב, האם הוא מגיב למשככי כאב ועוד. ניתן להיעזר בבדיקות אצל רופאים מומחים בתחום ,להשתמש באמצעי אבחון מתקדמים כגון מיקרוסקופ, צילומים דיגיטליים ואחרים.
הרבה פעמים יש סדק בשן או בשחזור השן שאינו נראה בקלות והוא מביא לכאבים שלא נמצא להם מקור אחר.

מחלת העששת הגורמת ל ״חורים״ בשיניים, נגרמת עקב נוכחות של חיידקים על גבי השן, חיידקים אלו מנצלים סוכרים מהמזון , מפרישים חומצה וזו גורמת להיווצרות החור בשן. מסביב לעצב הקיים בכל שן קיימות שכבות מסוידות של זגוגית ושנהב המגינות על העצב מפני גירוי. כאשר החור הוא שטחי אין תגובה עצבית בשן ואין כאב. בהרבה מקרים עששת מתחילה במשטח הצדי בין השיניים ולא על גבי המשטחים הנראים לעין. אבחון מוקדם של עששת במשטחים אלו אפשרי באמצעות צילום רנטגן. והיא אינה מאובחנת בבדיקה של ראיה פשוטה. הגישה המניעתית המקובלת כיום, מחייבת סילוק החיידקים בין השיניים באמצעות חוט או קיסם דנטלי וטיפול מוקדם ככל הניתן כדי למנוע טיפול מורכב יותר.

כאשר רוצים להגן על שן מפני כוחות המצויים בחלל הפה, משתמשים בכתר המונע שבר של השן עצמה. כאשר מתקינים כתר יש להכין את השן ולהסיר ממנה חומר שן כדי לפנות מקום לחומר הכתר. לאחר הכנת השן יוצרים תבנית שהיא העתק של השן , תבנית זו נשלחת למעבדה לשם הכנת הכתר הקבוע. באופן רגיל, התהליך אורך זמן וצריך להגן על השן, עד לביצוע הכתר הקבוע. לשם הגנה של השן מבצעים כתר זמני. הכתר הזמני משמש גם לתכנון של הכתר הקבוע מבחינה אסתטית ותפקודית ולכן לא ניתן לוותר על ביצעו. משלוח התבנית למעבדת השיניים, מחייב לפחות שתי פגישות. מספר הפגישות תלוי במורכבות הטיפול, סוג הכתר, ניסיון הרופא ועוד. כיום מתפתחת טכנולוגיה שתאפשר ביצוע כתרים מ ידית במרפאה ללא צורך במשלוח למעבדת שיניים.

ניתן לקבל חוות דעת מאנשים שעברו טיפול אצל הרופא. ניתן להתרשם מהדרך שבה הרופא מתייחס, רמת השרות במרפאה, כיצד המרפאה בנויה, האם היא שמורה או מוזנחת האם כל המכשירים עוברים עיקור ועוד. כל אלו הם סימנים סובייקטיבים. חשוב לפנות לרופא מומחה בתחום. במקרה שלך התחום הוא שיקום הפה. רופא מומחה מוגדר כמי שקבל תואר מומחה מטעם משרד הבריאות.
רופא מומחה יציג תעודת מומחה כנ״ל בפני המתרפא.

הגישה של שימור שיניים היא גישה נכונה ברפואת השיניים המתקדמת. שימור שיניים בניגוד לעקירתן, מונעת סיבוכים דנטליים וטיפולים מורכבים יותר. והגישה הזו של מניעה וטיפול מוקדם ומצומצם היא הגישה המקובלת כיום.
הנטייה לעקור שיני בינה, בקלות יתר בהשוואה לשיניים אחרות, קשורה במורכבות הטיפול בשיניים בינה, הצורה השונה והמנח של השן, המביא לכך, שלעיתים, השן למעשה אינה מתפקדת בעת לעיסה.
כמו בכל טיפול יש לשקול את כלל המרכיבים ולקבל החלטה מושכלת בהתאם. כאשר הטיפול מורכב מדי, כאשר השן אינה מתפקדת בגלל מנח לקוי או כאשר השיניים הסמוכות בריאות, ההחלטה לעקור יכולה להיות נכונה למרות הנטייה לשמר שיניים.

טיפול בהרדמה כללית טומן בחובו סיכונים משמעותיים, בין היתר סיבוכים מסכני חיים. הטיפול בהרדמה כללית לא מאפשר שיתוף פעולה עם המתרפא, הוא חייב להיות מהיר מהרגיל ולא מתאים לטיפולים בהם יש צורך במעורבות מעבדה דנטלית. מסיבות אלו יש להעריך היטב את נחיצותו. בדרך כלל נדרשים להרדמה כללית רק כאשר לא ניתן לבצע טיפול באופן אחר. מדובר במצבים של חרדה משמעותית מטיפול שיניים, המביאה לכך שהמטופל נמנע מטיפול או שהוא אינו מאפשר לרופא לבצע טיפול כנדרש. קיימים היום אמצעים שונים להקל וליצור רוגע, שלא באמצעות הרדמה כללית. בין היתר ניתן לטפל תרופתית בתרופות הרגעה, טיפול בסדציה (טישטוש) או באמצעות גז צחוק. בכל מקרה טיפולים אלו אינם מונעים כאב ונדרש בנוסף אלחוש באמצעות זריקה מקומית כדי למנוע כאבים.
חשוב לבצע הערכה, אבחנה ותכנית טיפול מדוקדקים על ידי רופא מומחה בתחומו כדי להעריך את שיטת הטיפול ושיטת ההרדמה המתאימים.

ברפואת שיניים מספר התמחויות מוגדרות. אחת מההתמחויות הנה שיקום הפה. רופא מומחה הוא רופא שיניים , שעבר תכנית התמחות במשך כ4 שנים . תכנית התמחות מסונפת בדרך כלל לבית חולים ו/או למוסד אקדמי .במהלך תכנית ההתמחות בשיקום הפה נחשף המתמחה למקרים מורכבים ביותר ולומד להתמודד אתם תוך הבנה ובקיעות בספרות המקצועית והטכנולוגיות המתקדמות ביותר. בנוסף המתמחה עובר חשיפה לתכניות התמחות משיקות על מנת שיהא לו רקע גם בתחומים אלו. בסיום תכנית ההתמחות נדרש המתמחה לעבור בחינה דו שלבית .מי שעובר את הבחינה, מקבל המלצה מטעם המועצה המדעית וזו מועברת למשרד הבריאות. רק מי שהוא בעל תעודה של רופא שיניים מומחה, רשאי לשאת בתואר זה.

כדי לדעת מי הוא רופא מומחה יש לבקש לראות תעודה של רופא שיניים מומחה מטעם משרד הבריאות. לחילופין ניתן להיכנס לאתר האינטרנט של ההסתדרות לרפואת שיניים. www.ida.org.il ושם לבדוק מי מהרופאים הנו רופא מומחה.
רק כמאה מכלל 8000 רופאי שיניים בישראל הנם בעלי תואר מומחה בשיקום הפה.

ברפואת השיניים המודרנית כמו בכל תחומי הרפואה מספר תחומי התמחות. אחד מהם הוא שיקום הפה. תחום זה הנו מומחיות ברפואת שיניים העוסקת בשחזור שיניים בכדי לשפר תפקוד ואסתטיקה ברמה הטיפולית הגבוהה ביותר. החל בטיפולים פשוטים (סתימות, כתרים, הלבנת שיניים ועוד) ועד לטיפולים מורכבים הכוללים: טיפולים אסתטיים, השתלות שיניים, השלמת חסר שיניים נרחב, שחיקת שיניים, בעיות סגר מסובכות. כל זאת, באמצעים המתאימים ובהתבסס על הבנת תפקוד מערכת הלעיסה, הניסיון הקליני והספרות המחקרית העדכנית. מומחה בשיקום הפה הוא הסמכות המקצועית המובילה בתחום הדנטאלי, כיוון שבמהלך התמחות עובר המומחה הכשרה גם בתחומי התמחות נוספים ברפואת השיניים, כגון חניכיים, יישור שיניים ועוד.

שתל שן, מהוה טיפול יעיל לשיקום שן שאבדה.הטיפול בעל סיכויי הצלחה גבוהים. ככל טיפול גם כאן מידת ההצלחה תלויה בראש וראשונה להתאמת הטיפול למצב המטופל. היתרון העיקרי בהשתלה לעומת שיטות טיפול אחרות, הוא שאין מערבים את השיניים הסמוכות בטיפול . לכן כאשר השיניים הסמוכות בריאות לגמרי הבחירה הראשונית צריכה להיות שתל. במצבים שונים כאשר השיניים הסמוכות במצב המחייב טיפול ממילא , הכיוון שיבחר יהא גשר . בגשר משלימים את חוסר השן באמצעות שיחזור הנסמך גם על השיניים הסמוכות.

שיקום שן חסרה באמצעות שתל, הנו תהליך טיפולי שכולל החדרת השתל (מעין שורש מלאכותי עשוי טיטניום) לתוך עצם הלסת ואז התקנת כתר לשיקום כותרת שן. התקנת שתל יציב ועמיד לאורך זמן, מחייבת להתקין שתל ארוך ורחב דיו. בלסת העליונה של כולנו קיים חלל מלא אויר המכונה סינוס. המצאותו של חלל מלא אויר שכזה עלולה להביא למצב שבו לא ניתן להתקין תחת לסינוס, שתל באורך המתאים. במצבים אלו ניתן להעזר בטכניקה של הרמת סינוס. בשיטה זו ממלאים בעצם מלאכותית חלק מחלל הסינוס וכך ניתן להשתיל גם במצבים בהם העצם המקורית תחת לסינוס לא היתה מספקת לשיקום באמצעות שתל.

פעמים רבות במהלך בקיעת השיניים השינים נראות ״עקומות״ ועם הזמן השיניים מגיעות למנח הנכון בהכוונת שרירי הלעיסה והפנים וכוחות הסגר. לעיתים נדירות יותר יש מנח לא רגיל של השיניים שדורש תיקון מוקדם יותר. מומלץ להבדק על ידי מומחה ליושר שינים כדי לקבוע את התזמון המדוייק לטיפול.

ריח פה נובע מהצטברות חיידקים בחלל הפה. החיידקים יוצרים תרכובות גופרית היוצרות ריח רע. הדרך למנוע ריח רע היא למנוע הצטברות חיידקים על גבי השיניים ועל הלשון באמצעות צחצוח קבוע בטכניקה יעילה. ביקור אצל שיננית באופן סדיר גם הוא יכול במניעת ריח פה. חשוב כמובן להבדק אצל רופא שיניים אחת לחצי שנה כדי לוודא שאין חורים, כיסים בחניכיים, או חללים אחרים שיכולים להוות מקום להצטברות חיידקים.
שטיפת מי מלח היא אמצעי "עתיק " שעשוי לעזור במקרה של דלקות או נפיחות בחניכיים. תמיסת מי המלח אינה מרפאת דלקת וכמובן שאינה משפיעה על הצטברות החיידקים.

דלקת חניכיים היא מחלה זיהומית הנגרמת בעקבות תקיפה של חיידקים. בשלב הראשון הדלקת מופיעה בחניכים השטחיות ובהמשך עם התקדמות המחלה יש פגיעה בעצם המאחזת את שורשי השיניים.
הפגיעה בעצם אינה הפיכה גם כאשר מסולק הגורם. סילוק הגורם כלומר החיידקים בשלב הראשוני, יביא לריפוי . מומלץ לדאוג לסלק את החיידקים מאזור המפגש בין השן לחניכיים הן בצחצוח והן באמצעות ניקוי שיניים מקצועי במרפאה.